בס״ד לפרשת דברים התשע״ח
ראשית אקדים ואומר: ספר דברים אמנם נחשב בקדושתו כאחד מחמשת חומשי התורה, כל אות בו כתובה על פי השם בדיוק כמו שאר החומשים. אבל בסיס הדברים הינו דברים שאמר משה מעצמו לבני ישראל ב36 ימיו האחרונים. מכיון שמשמים הורו לו לכתוב זאת בתורה, מדרגת הדברים גבוהה כשאר התורה.
כשאנו קוראים הפסוקים ומתבוננים בהם אנו רואים שמפיו של משה כל מיני מאורעות שעברו על האומה נרשמים אחרת מכפי שפגשנו אותם בספרים הקודמים. משה רבנו מעביר לנו גם את תחושותיו ואת אופן ראייתו את הדברים. יוצא מכאן גם שדוקא עיקרי התורה וכלליה מוזכרים בחומש דברים ולא בספרים קודמים.
נכנס פנימה...
בס״ד. לפרשת דברים התשע״ז
משה רבינו בשנתו האחרונה מסכם את התורה, משלים את כתיבתה, ומבארה לבני ישראל, נואם את נאומי הסיכום של חייו, מצייד את ישראל בצידה לדרך לכל שנות ההיסטוריה אשר נכונו לנו.
אומר רבינו בחיי:
על דרך הפשט רצה משה לבאר להם עתה בשנת הארבעים כל המצוות ועיקר התורה הזאת שהיא עשרת הדברות, ולפי שהאבות שמעו אותן מפי הקב״ה, חזר משה והשמיעם לבנים ושמעו אותן מפיו, ואף על פי שכבר ידעו זה מפי אבותיהם והאמינו בהם, הנה נבואת משה מבוררת אצלם ומחוזקת בעיניהם, ומה שישמעו מפיו כאילו שמעו מפי עליון.
מדוע המתין משה עד עכשיו?
בס"ד לפרשת דברים שנת תשועה
{כה} וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:
{כו} וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם:
כיצד משה ״מעלים״ את עשרת המרגלים ותולה את כל האשם רק בבני ישראל שלא הקשיבו לקול התרים שדיברו בשבח הארץ, וכי כולם דיברו בשבחה!?
בס"ד עש"ק פרשת דברים התשע"ה
בפרשת דברים מזכיר משה רבינו תקציר היסטורי של ימי המדבר. בתוך דבריו מזכיר לנו את קיצור הדרכת שופטי ישראל כפי שצוום:
{טז} וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ:
{יז} לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵא-לֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו:
פשט הדברים מובן:
שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם- אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חברו. ( סנהדרין ז)
וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק-על הדיינים לזכור שמטרת המשפט לחשוף את הצדק הגם שיהיה הפך משפט הסדור. ( אוה״ח)
לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט-אזהרה לדיין שלא יהא קשה לזה ורך לזה. (רבינו בחיי)
כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן - שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה. או דינו של עני כדינו של עשיר.
לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ-או מלשון יראה ופחד שלא יפחדו הדיינים מאיש. או מלשון אגירה שלא יאגרו הדיינים את דבריהם וימנעו מלומר את דברם. (רש"י)
הַמִּשְׁפָּט לֵא-לֹהִים- מה כוונת הכתוב?