בס"ד הדרך לפסגה לפרשת ואתחנן התשפ"ב
וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת־יְ-הֹוָה אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכׇל־לְבָבְךָ וּבְכׇל־נַפְשֶׁךָ׃(דברים ד,כט)
למה מתחיל בלשון רבים וממשיך בלשון יחיד?
וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם, מאיפה? מה בא ללמד אותנו "מִשָּׁם"?
למה הפסוק משתמש בלשון מציאה שלכאורה לא מתאים,הייתי מצפה ל"והשגת"?
למה עובר הכתוב מלשון בקשה ללשון דרישה בחלקו השני?
בס"ד לפרשת ואתחנן התש"פ
בפרשת ואתחנן בנאומי הפרידה של משה רבנו לבני ישראל, מופיעים פסוקי מחץ. אימרות ההולכות איתנו כל הדורות, חלקן נכנסו לסידור התפילה שלנו ולחלומותינו. אחד מהם הוא הפסוק : וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵׁבֹתָ֮ אֶל־לְבָבֶךָ֒ כִּ֤י יְ-הוָה֙ ה֣וּא הָֽאֱ-לֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד׃ (דברים ד,לט) הזהר הקדוש לפרשת תרומה קס: רואה בו את תמצית האמונה היהודית, ונראה שכך ראו אותו עוד חכמים.
שאלותי:
למה אנו צריכים להשיב את ידיעתנו אל לבבנו?
מה פרוש "והשבת אל לבבך"? ולמה לא נאמר לבך?
מה המסר בדיבור יְ-הוָה֙ ה֣וּא הָֽאֱ-לֹהִ֔ים ?
מה מבטאים כאן השמים והארץ ?
בס״ד לפרשת ואתחנן התשע״ז
משה רבינו מתחנן אל השם יתברך שיירשהו לעבור את הירדן אפילו כאדם פשוט ובלבד שיראה את ההר הטוב הזה והלבנון, שיזכה לדרוך ולו פעם אחת בירושלים ובהר המוריה.
בכלל בני האדם מי שיש לו מנה רוצה שנים. אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, כל אחד מאיתנו תמיד יש לו בקשות מה' שייתן לו עוד מתנות. משה רבינו מה עוד יכל לבקש מאת השם שאין לו כבר?
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְ-הֹ-וָ-ה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד:
בס״ד לפרשת ואתחנן שנת תשוע״ה
שתי שאלות:
1.מה הדגש בדברי משה רבינו שאומר וידעת היום, לכאורה לא היו חסרים דבריו אם היה אומר וידעת בלבד?
2.מה התוספת והשבות אל לבבך, וכי הידיעה לא מספקת שצריך גם להשיב אל הלב?
בפשט הדברים נראה שמשה רבינו בא לעורר את בני ישראל שבכל יום יזכירו לעצמם שהשם הוא האלוהים. ולא די בידיעת הדבר בשכל אלה עלינו גם להושיב את הדברים בליבנו, במקום משכן התאוות והרצונות. כי פעמים רבות אנו נופלים חלילה לא בגלל חוסר ידיעת האמת, אלה בשל חוסר השלמה/הזדהות בליבנו עם האמת.