עש"ק פרשת ואתחנן התשע"ה
מובא בפרשת ואתחנן:
וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּי-ה-וָ-ה, אֱ-לֹהֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם.
הפסוק הזה חזק מאוד , הוא בעצם מלמדנו כיצד משיגים חיים ולכן כדאי לעיין בו היטב.
ראשית : מה הכוונה דבקים בה׳?
שנית מה חידוש באומרו היום, וכי לא הייתי חושב שחיים זה היום?
ועוד כיוון שהפסוק בא בהקבלה לאלו שאינם חיים כי נצמדו לבעל פעור, יש לעיין מה בין דבקים לבין נצמדים?
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵינוּ יְ-ה-וָ-ה אֶחָד: (דברים ו,ד)
כך פותח בדברים משה רבינו לבני ישראל בדיבור שהפך למרכזי בתפילותינו בכל הדורות. זכה להכנס גם למזוזות ולתפילין והוא מתמצת את אמונת היחוד של עם ישראל.
האם משה היה הראשון להשתמש בו?
רבי יונתן בן עוזיאל כותב בתרגומו על אתר כך:
וַהֲוָה כֵּיוַן דְּמָטָא זִימְנֵיהּ דְּיַעֲקב אָבוּנָן לְמִתְכַּנְשָׁא מִגּוֹ עַלְמָא הֲוָה מִסְתְּפֵי דִלְמָא אִית בִּבְנוֹי פְּסוּלָא קָרָא יַתְהוֹן וְשַׁיְילִינוּן דִּלְמָא אִית בְּלִבְּכוֹן עַקְמָנוּתָא אָתִיבוּ כֻּלְהוֹן כַּחֲדָא וַאֲמָרוּ לֵיהּ שְׁמַע יִשְרָאֵל אָבוּנָן יְיָ אֱלָהָנָא יְיָ חָד עָנֵי יַעֲקב וַאֲמַר בְּרִיךְ שׁוּם יְקָרֵיהּ לְעָלְמֵי עַלְמִין: (תרגום יונתן)
מסופר בפרשת ואתחנן:
וַיְהִי, כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת-הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, וְהָהָר, בֹּעֵר בָּאֵשׁ; וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כָּל-רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם. וַתֹּאמְרוּ, הֵן הֶרְאָנוּ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ אֶת-כְּבֹדוֹ וְאֶת-גָּדְלוֹ, וְאֶת-קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ; הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ, כִּי-יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם וָחָי. כא וְעַתָּה, לָמָּה נָמוּת, כִּי תֹאכְלֵנוּ, הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת; אִם-יֹסְפִים אֲנַחְנוּ, לִשְׁמֹעַ אֶת-קוֹל יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ עוֹד--וָמָתְנוּ. כב כִּי מִי כָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱ-לֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ-הָאֵשׁ, כָּמֹנוּ--וַיֶּחִי. כג קְרַב אַתָּה וּשְׁמָע, אֵת כָּל-אֲשֶׁר יֹאמַר יְ-ה-וָה- אֱלֹהֵינוּ; וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵינוּ אֵלֶיךָ--וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ (דברים ה, יט-כג)
בני ישראל אומרים פסוקים אלה למשה רבנו במעמד הר סיני, הם נבהלו ופחדו לשמוע את דבר השם וביקשו ממשה שהוא ישמע את ההמשך, כי פחדו למות, ואחר כך הוא ימסור להם את רצון השם.
הקושי בפסוק כג׳ שמיד עולה בקריאתו, מדוע אמרו למשה ״ואת״ בלשון נקבה?
וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים: אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.(דברים ד ו)
משה רבינו מדרבן את ישראל לשמור ולעשות את חוקי התורה, ומציין לנו שהם אלו שיביאו את העולם להכיר בחכמתנו.
אבל קשה למה הוא מציין דוקא את חלק התורה הנקרא חוקים, כזה שיביא להערכת העולם אלינו, הרי לכאורה ההפך הוא הנכון, דוקא החוקים שהינם החלקים הפחות מובנים והגיוניים לשכל האדם, הביאו את חכמי תבל לתקוף אותנו וללעוג לנו, וכיצד הם אלו שיעידו לעולם על חכמתינו?
א וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל-הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת--לְמַעַן תִּחְיוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, נֹתֵן לָכֶם. ב לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ--לִשְׁמֹר, אֶת-מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם.(דברים ד)
בדיבור זה בה משה רבינו ובעצם חותם את התורה, לבל תשתנה. אל תוסיפו על מצוותיה ואל תגרעו ממנה אפילו נביא א-לוהים אין לו רשות לשנות בתורה דבר, רק הותר לו להורות הוראת שעה, אך בסיומה כללי התורה יחזרו למסלולם הקבוע.
במבט ראשון זה נראה מפחיד, כיצד תורה קבועה תוכל להתמודד עם שינויי החיים, עם התפתחות העולם. אנו רואים היום שאחת הטענות הכי פופוליסטיות כנגד התורה ונושאיה, היא שהתורה מיושנת. למשל איסור עשיית מלאכה בשבת ובכללו איסור הבערת אש, מקובל על המשכילים שתרם לעולם ליצירת יום המנוחה השבועי, אין חולק על כך שהטיב לעולם, אבל האם לחיצה על מתג החשמל דומה למורכבות הבערת אש שבימי משה רבינו? וכהנה שאלות נוספות.
האם חוקי המשפט אמורים להשתנות עם הזמן? האם המשפט המוסר והצדק הינם ערכים אנושיים או מוחלטים? ומדוע מצוה משה גם לא לגרוע מהתורה, הרי ברור שמי שגרע ממנה לא קיים מצוותה? לעומת המוסיף שהיה מקום לטעות שאינו מפר את מצות התורה, ולכן ראה משה להזהיר אותו לא להוסיף. הגורע ודאי שמפר התורה?
למה משה רבנו מספר על ניסיונות הכניסה שלו לארץ לדור נוחלי הארץ , לכאורה יוצאת טרוניה כלפי שמים מדבריו, ה' לא יכל לסלוח לו ולתת לו להיכנס ? מה הוא רוצה ללמד את בנ"י בזה ?