בס"ד לפרשת ראה התשפ"ב
אחרי שראינו בפרשה קודמת שלהגיע למציאות גן עדן,לחיים שאין בהם כל חולי וכל מדוה,לא עקרות ולא עניות,לא מלחמות, ושאר צרות, לזה נזכה רק בהשלמת הגאולה בימות המשיח,עת ככלל נשמור את משפטי התורה,בדגש על המשפט הציבורי. גם ראינו שהשם מסתיר את השכר והעונש על מעשה בני האדם כאן בעולם, עד עת רצון. ובכן עד אז, מה כן יצמח לעובד השם מצדקתו, איזה פירות יאכל בעולם הזה? האם כבר כאן בעולם הזה הזמני, נראה טובה שצומחת לעובדי השם, או שעלינו רק לחכות לבואה בבוא יום השם?
אמנם כבר אמרו חכמינו ש"היום לעשותם ומחר לקבל שכרם"(עירובין כב), דהיינו העולם הזה הוא עולם העשיה ועולם הבא הוא עולם השכר, אבל גם בפורזדור חייב להופיע מאור הטרקלין. גם בעולם הזה נתן לנו השם יכולת הרגשה לדעת שאנו נמצאים בדרך הנכונה. גם כאן עם כל ההסתר והחושך אנו יכולים לזכות לסיפוק ושמחה.
בס"ד
לפרשת ראה התשפ"א
אחרי שאנו רואים שאפילו רשעים בחייהם שעברו עברות קשות מאוד יש להם חלק לעולם הבא, אחז המלך-חזקיהו המלך הכניסו, מנשה המלך- לדעת רבי יהודה במשנה , אבשלום-דוד אביו הכניסו, ועוד כהנה רבים. במיוחד בדורנו שרוב ככל פורקי העול הינם תינוקות שנישבו, גדלו באווירה ובסביבה של כפירה, והאמונה בקב"ה התרופפה. אפילו ילדים שגדלו בבתים של שומרי תורה ומצות, שהטענה כלפיהם יותר גדולה כיצד זנחו את דרך הישר, גם הם תינוקות שנשבו, הקב"ה מסתיר את פניו, אין חזון נפרץ עדין בימינו, ולכן הם לא מרגישים שהם עושים רע. בנוסף לזה מכח הערבות בעם ישראל, גם הנחשלים מאחור יקבלו דחיפה או משיכה ויצליחו לסיים את מסע הכומתה, כנסת ישראל תדאג בע"ה לבלתי ידח ממנו נידח.
אז אם כולם יגיעו לקו הסיום , למה להתאמץ? למה לעבוד קשה? למה להיות פראיירים של כולם?
בס"ד לפרשת ראה התשע"ט
בפרשתנו משה רבנו מוכיח ומדרבן אותנו לדאוג ולתרום לעניים ולאביונים, למחוק דהיינו לשמט את החובות שלהם בשנת השמיטה. וכן אוסר לגוש אותם, דהיינו אסור למלווה להלחיץ ולדחוק את הלווה שישלם חובו. ועוד אזהרות בנושא. ואז כתולדה ממדיניות חברתית כזו אומר משה:
אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְ-הֹ-וָ-ה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ:( דברים טו,ד)
איזה נפלא, איזה כיף לדעת שיום אחד לא יהיו יותר אביונים בארץ. אגב משה מדגיש כאן שדוקא בארץ ישראל נזכה להתגשמות החזון הסוציאלי. אבל לדאבוננו כמה פסוקים אחר כך משה רבנו "חוזר בו" וטוען טענה שונה:
כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַּעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ: ( דברים טו, יא). ולא רק שחוזר בו, אלא אף מנמק ומדרבן, למה פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַּעֲנִיֶּךָ ? כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ . וזה תמוה , אם לא יחדל אביון, זו סיבה שאנו נתרום לאביונים?
בס״ד עש״ק פרשת ראה התשע״ז
ישנן תנועות בעולם של אנשים ודתות המדגישות את מרכזיות האדם בעולם, את יכולתו אם רק ירצה ללכת נגד כל הסיכויים, לחולל גדולות ונצורות בעולם. הן מזהות את חוסר ההצלחה של אנשים שונים בחיים בחוסר אמונה עצמית שלהם, בענווה פסולה.
לעומתן ישנן תנועות ודתות המדגישות את ההיפך, את התאפסות האדם מול האין סוף, את היות הכל נקבע מלמעלה. הן מזהות את שורש הכישלון של אנשים רבים ושונים בעולם בגאווה ובניסיון ההשתלטות האנושית על אנשים אחרים ועל הטבע. הן קוראות לחיי הרמוניה עם הטבע והסביבה, לחיי ענוה וצניעות.
מה דעת תורת ישראל בנידון?