בס״ד עש״ק פרשת ראה התשע״ז
ישנן תנועות בעולם של אנשים ודתות המדגישות את מרכזיות האדם בעולם, את יכולתו אם רק ירצה ללכת נגד כל הסיכויים, לחולל גדולות ונצורות בעולם. הן מזהות את חוסר ההצלחה של אנשים שונים בחיים בחוסר אמונה עצמית שלהם, בענווה פסולה.
לעומתן ישנן תנועות ודתות המדגישות את ההיפך, את התאפסות האדם מול האין סוף, את היות הכל נקבע מלמעלה. הן מזהות את שורש הכישלון של אנשים רבים ושונים בעולם בגאווה ובניסיון ההשתלטות האנושית על אנשים אחרים ועל הטבע. הן קוראות לחיי הרמוניה עם הטבע והסביבה, לחיי ענוה וצניעות.
מה דעת תורת ישראל בנידון?
בס״ד עש״ק פרשת ראה שנת תשוע״ה
מובא בפרשת ראה:
בָּנִים אַתֶּם לַי-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת: (דברים יד,א)
הנה בתורה אנו נקראים גם עבדים להשם וגם בנים. ויש לעבד מעלה על הבן. ולבן מעלה על העבד. שהעבד עושה את פקודת אדונו, כל מה שמצווה, והבן לא תמיד. ויש מעלה לבן שיכול לחפש בביתו בכל המקומות הנסתרים. (זוהר ח״ג קי״א)
ובאו חז״ל ללמדנו שיש חשיבות להשתדל בשתי הבחינות להיות גם עבדים וגם בנים להשם.
שאלות:
מדוע בחרה התורה ללמדנו שאנו בנים להשם דוקא כאן בפסוק העוסק באיסור לא תתגודדו?
ובכלל מה הכוונה ב״לא תתגודדו״?
בס"ד עש"ק פרשת ראה התשע"ה
בפרשת ראה מופיע מספר פעמים הביטוי הזה :
{ה} כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה:
{יא} וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַי-הֹ-וָ-ה:
{יד} כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הֹ-וָ-ה בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ:
{יח} כִּי אִם לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ:
נראה לי ששתי שאלות חשובות עולות כאן:
1. למה כל כך חשוב שאת כל הקרבנות, ביכורים, מעשרות, נדבות, נדרים נביא רק למקום אחד?
2. למה התורה לא מציינת לנו מהו מקום זה, היכן הוא? ועוד הלשון אשר יבחר אומרת כביכול השם טרם בחר במקום?
אכילת בשר לבני האדם איננה דבר המובן מאליו בתורה. ראשית אנו רואים שבני האדם בראשית ימי העולם נאסרו באכילת בשר. וכך מובא בפרק א׳ בספר בראשית:
{כט} וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: {ל} וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן: