בס"ד לפרשת שופטים התשפ"א
בפרשת שופטים מובא שהכוהנים והלויים אין להם חלק ונחלה עם ישראל, ה' הוא נחלתם, כנגד זה שאין הם מקבלים נחלה בארץ התורה מגדירה את מתנות הכהונה שצריכים ישראל לתת לכהנים.
לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְ-הוָה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן. וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְ-הוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ. וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה.
למה נבחרו דוקא הזרוע הלחיים והקיבה להינתן כמתנות הכהונה? מדוע בכלל נכנסה פרשיית מתנות הכהונה לפרשת שופטים, העוסקת ככלל בענייני משפט האומה?
בס" ד לפרשת שופטים התשע"ט
כיום רווחת הדעה שאסור לנו לתפוס עמדה שיפוטית ביחס לזולת, ובמיוחד ביחס לבן/ בת הזוג שלנו. בפועל קשה מאוד שלא לשפוט, ואנו מרגישים גם התנגדות פנימית לאמירה הזו, כי השפיטה מתחילה מאכפתיות ומצפיות שלנו מהשני, על כן יציאה מעמדה שיפוטית גורמת לריחוק והתנתקות. על פי רוב, המשמעות שיש ל" יציאה מעמדה שיפוטית" איננה באמת יציאה אלא הגשת התביעה/ ציפייה לזולת בסגנון לא שיפוטי, ז"א השינוי שאנו עושים הינו רק בסגנון ולא במהות. אנו נאמר לדוגמא לשני קשה לי עם כך שאתה עשית כך וכך, אמרת לי כך וכדו' בזה אכן אנו מקילים על השני להקשיב לנו אבל לא באמת יצאנו משיפוטיות שלו.
חשוב לברר מהי עמדת התורה וחכמי ישראל בנושא?
בס״ד לפרשת שופטים התשע״ז
אנסה לגעת הפעם במספר נקודות בנושא זה.
נושא הפרדת הרשויות הינו נושא מאוד אקטואלי בימינו, ויש בו דילמות לא מעטות. אנו שומעים לא אחת טענות כלפי הבג״ץ על שמתערב התערבות יתר בנעשה בבית המחוקקים. בוחן האם חוק מסוים הינו חוקתי, או כמו שאומר ההמון האם הוא בגיץ? גם יש טוענים שהבג״ץ הינו גוף בעל אג׳נדה מסוימת ולא משקף את מגוון האוכלוסייה, ושורש הדבר בזה שאין דמוקרטיה בבחירת השופטים. גם נשמעות טענות הפוכות על חקיקה לא שוויונית, חוקים כמו חוק דרעי, חוק אמסלם, חוק ההתנתקות ועוד כהנה, ובגין כך אנו חייבים את פיקוח הבג״ץ. גם נשמעות היו טענות כלפי הנשיא הקודם שהוא מתערב בפעילות הממשלה בלי סמכות. והדוגמאות רבות.
בס״ד לפרשת שופטים שנת תשוע״ה
איזה פסוק, ממש לא יאומן: כשתבוא/תרצה להילחם עם מישהו -אז תקרא לו לשלום. אם הכוונה לומר לנו שמוטב לנו להימנע ממלחמה, ישנן דרכים יותר ברורות לומר זאת, אבל אפשר שבא לומר לנו שמטרת המלחמה תהיה להגיע לשלום המיוחל, או לומר שהקריאה לשלום הינה הדרך הכי טובה להילחם באויבים. דוגמא לזה מצאנו במלחמה עם סיחון מלך האמורי, כאשר ישראל פתחו בקריאה לשלום, סיחון לא השלים ואף יצא נגדנו למלחמה מחוץ לעריו המבוצרות וניגף במלחמה. בעוד שאם היה נשאר במבצריו היה קשה לנו לנצחו.