בס"ד לפרשת כי תצא התשפ"א
בין כל שאר הדינים הרבים המופיעים בפרשה, באה אזהרה של התורה בנוגע למשקולות ולכלי המידה שברשותנו. וכך נאמר: לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. כִּי תוֹעֲבַת יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל.[1]
מה שמפתיע לגלות שהתורה מוסיפה לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה, דבר שהיא לא עושה כמעט אף פעם, לציין שכר המצוה, ומיד אחר כך עוברת לדבר על מצות זכירת מעשה עמלק. מה הקשר בין הנושאים?
בס"ד
בפרשת כי תצא מובאים נושאים רבים ומגוונים, קשה למצוא את המשותף לכולם. הדינים הראשונים המובאים בפרשה: דין אשת יפת תואר, דין נחלת הבכור, בן סורר ומורה, איסור הלנת המת על העץ.
מה הקשר ביניהם?
רש"י מזכיר את מדרש תנחומא:
כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה וְגוֹ', וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים וְגוֹ'. שְׁתַּיִם בַּבַּיִת, מְרִיבָה בַּבַּיִת. וְלֹא עוֹד, אַחַת אֲהוּבָה וְאַחַת שְׂנוּאָה, אוֹ שְׁתֵּיהֶן שְׂנוּאוֹת. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. כָּל מָאן דְּנָסִיב יְפַת תֹּאַר, נָפִיק מִנַיְיהוּ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. שֶׁכֵּן כָּתַב בְּדָוִד, עַל שֶׁחָמַד מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר בְּצֵאתוֹ לַמִּלְחָמָה, יָצָא מִמֶּנּוּ אַבְשָׁלוֹם שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ...וּמִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, מִנַּיִן. דִּכְתִיב: כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ, שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח וְגוֹ' לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. אַחֲרָיו מַה כְּתִיב: כִּי תִּבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ, תִּזְכֶּה לִבְנוֹת בַּיִת חָדָשׁ וְלַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם, תִּזְכֶּה לְכֶרֶם וְלִזְרֹעַ שָׂדֶה. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, לֹא תַּחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר, תִּזְכֶּה לִשְׁוָרִים וַחֲמוֹרִים. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, תִּזְכֶּה לִבְגָדִים נָאִים מִן צֶמֶר וְלִבְגָדִים נָאִים מִפִּשְׁתִּים. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָךְ, תִּזְכֶּה לְמִצְוַת צִיצִית. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה, תִּזְכֶּה לְאִשָּׁה וּלְבָנִים. הֲרֵי לָמַדְנוּ, שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. לְפִיכָךְ נִסְמְכוּ פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ זוֹ לָזוֹ.
הרעיון מובן ואף חשוב, בחירות קטנות בכיוון הנכון יכולות לגרור אחריהן עוד ועוד הצלחות, וחלילה להיפך.
בס״ד לפרשת כי תצא התשע״ח
בפרשת כי תצא מובאות מצוות רבות מאוד. המשותף לכולם הוא ענין תצא, מתי להוציא ומתי להכניס. (ואין כאן המקום להרחיב בזה, אולי אם ירצה השם בהזדמנות אחרת. )
ברצוני לעיין הפעם באלו הרשאים לבוא בקהל ואלו שאסורים. ראשית מה הכוונה לבוא בקהל?
לבוא בקהל- להתחתן עם ישראלית( יהודיה בלשון המדוברת היום). גם האסורים לבוא בקהל, מותרים להתגייר ומותרים להתחתן עם גיורת. לפני שנעיין ברשימה השחורה, באלו שאסורים לבוא בקהל, אקדים ואומר שככלל כולם רשאים לבוא בקהל. אמנם ריבונו של עולם בחר בנו מכל העמים, אבל רשות יש לגוים להצטרף לזרע ברך השם!
הרשימה השחורה:
- פצוע דכה וכרות שפכה- אלו מסורסים שאינם מסוגלים להוליד.
- ממזר-מי שנולד מאיסורי ערווה שיש בהם עונש כרת, חוץ מהנולד מאשה נדה שאיננו ממזר. כגון הנולד מביאה של ישראל על ישראלית שהיא אשת איש.
- עמוני ומואבי-האיסור חל רק על הזכרים ואיסורם עולמי. אבל עמוניות ומואביות שהתגיירו מותרות לבוא בקהל דהיינו להתחתן עם ישראלי.
- אדומי ומצרי-האיסור בין לזכרים ובין לנקבות והינו רק לשני דורות. דהיינו מצרי שהתגייר אסור להתחתן עם ישראלית ויכול לשאת גיורת. הילדים נחשבים דור שני ואסורים לבוא בקהל, ודור שלישי רשאים לבוא בקהל.
בס"ד לפרשת כי תצא התשע"ז
אביא הפעם שלושה פרושים שונים בתכלית
1. רש"י- דיברה תורה כנגד יצר הרע כיוון שקשה להילחם ביצר הרע מלחמה טוטאלית, אמרה התורה אם נאסור לו לאדם אשת יפת תואר בשעת המלחמה, אזי ישאנה באיסור חלילה, לכן נתיר לו באופן כזה שקרוב לוודאי שבסופו של דבר לא יקח אותה לאשה. ואולי בכלל זה גם נמצאת הדאגה להצלחת המלחמה כמו שהתירה מאכלות אסורים בשעת המלחמה כך התירה את אשת היפת תואר.
2. אור החיים הקדוש-אשת יפת תואר זו נשמה קדושה שהיתה שבויה במעמקי הקליפות, נשמה שנמצאת באומות העולם ומקומה איתנו. שעת המלחמה הינה הזדמנות נפלאה להחזרת הנשמות האלו אל הקדושה. לכן אמרו חז״ל אפילו כעורה, שלא תחשוב שמדבר על יופי חיצוני.
3. נועם אלימלך- המלחמה הינה מלחמת היצר הרע. במלחמת היצר אנו באים להוציא את הנשמה שלנו השבויה בקליפות היצר הרע ולרוממה.