בס"ד לפרשת שמיני התשפ"ה
בפרשה מסופר על מאורעות היום השמיני לחנוכת המשכן שהוא בעצם היום הראשון לעבודת הכהנים במשכן, לירידת האש,לקורבנות הנשיאים ולחודש ניסן. יום מאוד מתוח וקשה מבחינת הכהנים ואהרן העומד בראשם. האם הם יזכו שתרד השכינה של בורא כל העולמים לשכון במבנה מעשה ידי אדם?
הנה לאחר שאהרן הכהן מקריב את כל הקרבנות שנצטוה אומרת התורה:
"וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת־יָדָו אֶל־הָעָם וַיְבָרְכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים׃ וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרְכוּ אֶת־הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד־יְ-הֹוָה אֶל־כׇּל־הָעָם׃" (ויקרא ט כב-כג)
הכתוב מספר שאהרן ברך את העם.לא מציין איזו ברכה הוא ברך. אחר כך מסופר שהוא ירד מעשיית הקרבנות, אולם חז"ל אומרים (ילקוט שמעוני תקכד) שהוא קודם ירד ורק אחר כך ברך את העם, למה שינה הכתוב את הסדר וציין את הברכה לפני הירידה? ובכלל למה הכתוב אומר שהוא ירד מעשיית הקרבנות,אמנם המזבח היה גבוה 3 אמות, כך שאכן ישנה ירידה אבל למה חשוב לציין זאת? ואז בפסוק הבא מסופר שמשה ואהרון נכנסו לאהל מועד ויצאו, מה הם עשו שם? ואז מסופר שוב על ברכה של העם, האם לא מזמן כבר ברכו את העם,למה הם מברכים שוב את העם?! ובכל אופן הפסוק מסיים בהתממשות כל הכיסופים -כבוד השם נראה אל כל העם בשעה טובה! השם התחיל לשכון בבית שבנינו לו!
וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ׃(ויקרא י ב)
למה עושים את ברית המילה דוקא ביום השמיני? יש שיסבירו לנו הסבר רפואי, שביום השמיני רמת גורמי הקרישה בדם הינה הכי גבוהה בחיי האדם, יותר מהימים הראשונים לחיי הילוד וגם יותר מהימים הבאים. אבל אין בזה הסבר למה מי שברא את האדם רצה שנמול את בנינו ביום זה, כי הלא הוא גם זה שקבע שגורמי הקרישה יהיו כך ביום זה. אמנם הסבר זה רק מראה לנו שיש סדר בעולם ויש התאמה בין מצוות השם לבין טבעו של עולם. אבל למה נבחר היום השמיני לכך עוד יש להתבונן.
בס"ד לפרשת אחרי מות התשפ"ה
חטאם של נדב ואביהו ביום חנוכת המשכן ושרפתם הביאה אותנו להכיר דין שלא נאמר קודם לכן, איסור של הכהנים להכנס לקודש הקדשים בכל עת מלבד הכהן הגדול ביום הכיפורים. וכך מובא בפרשה "וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל־מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל־יָבֹא בְכָל־עֵת אֶל־הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל־פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל־הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל־הַכַּפֹּרֶת׃"(תחילת פרשת אחרי מות)
יש מקום להסתפק האם המעשה של נדב ואביהו חשף את הבעיה /הסכנה שיש בכניסה לקה"ק, או להפך חשף את ההיתר והאפשרות שישנה דרך לכהן הגדול להכנס פנימה ביום הכיפורים.
בס"ד לפרשת אמור התשפ"ה
התורה אוסרת על הכהנים להיטמא למתים.
1. כיום הביטוי 'טמא' עבר השחרה, אך באמת הטומאה הינה מתנה יחודית לעם ישראל. גוי אפילו נגע במת לא נטמא. רק יהודי מפאת מעלתו המיוחדת אם הוא נחשף למוות הוא מקבל טומאה, הרחקה רוחנית המונעת מלהיכנס למחנה שכינה דהיינו לשטח בית המקדש והעזרות, או לאכול קדשים. משפחת הכהונה מצוה לא להיטמא למתים ובכך לשמור על טהרתם. הכהנים צריכים להתרחק מהטומאה כל הזמן כדי שיוכלו לשרת הקודש בעת הצורך. אפילו כיום שאין לנו עדיין מקדש עומד על מכונו - הכהנים מצווים להתרחק מהטומאה.