בס״ד לפרשת משפטים התשע״ח
מובא בפרשתנו בדיני חובל ומזיק, שהמזיק ופוגע בחברו צריך לשלם לניזק את הוצאות הריפוי, הצער, הבושת והפסד ימי העבודה שגרם לו. לכן נאמר ״ורפא ירפא״ דהיינו שישלם לניזק הוצאות רפואתו. הגמרא במסכת ברכות דף ס״ג לומדת בדרך אגב מהפסוק:
"ורפא ירפא" – מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות.
ברור שלא זה פשט הפסוק, אבל בכל אופן אנו למדים מהעובדה שהניזק זכאי לקבל החזר הוצאות ריפוי, שיש בריפוי ממש, שזו הוצאה מוכרת, שיש רשות לרופאים לרפא, אבל מהי רשות זו? במה היא תלויה? כיצד זה מסתדר עם הנאמר בדה״י ב, טז,יב:
וַיֶּחֱלֶא אָסָא בִּשְׁנַת שְׁלוֹשִׁים וָתֵשַׁע לְמַלְכוּתוֹ בְּרַגְלָיו עַד לְמַעְלָה חָלְיוֹ וְגַם בְּחָלְיוֹ לֹא דָרַשׁ אֶת ה' כִּי בָּרֹפְאִים. אם ניצנה להם רשות, אז מה חטאו של המלך אסא?
האם הרשות הזו הינה אף להבריא מי שהשם לא רוצה ברפואתו?? ואם השם רוצה, מה תועלת ברופא?
שבת פרה הינה השלישית מארבעת השבתות.
הראשונה שבת שקלים. השנייה שבת זכור. השלישית פרה והרביעית החודש.
מבאר הרב קוק שהן מכוונות כנגד ד מיני עבודה שיש על האדם, ב׳ מצד הגוף וב׳ מצד הנשמה. מצד הגוף העבודה מתחלקת לעבודה בממוננו וברכושנו ולעבודה בגוף עצמו. מצד הנשמה גם מתחלקת לעבודה אמונית ולשכלית.
שבת שקלים מזכירה לנו לעבוד את השם בממוננו.
שבת זכור מזכירה לנו לעבוד את השם בגופנו, כנגד עצת המן אשר ביקש לאבדנו.
שבת פרה מזכירה לנו לעבוד את השם ללא התחכמות וללא ידיעת טעם המצוה ובזה נתחזק במידת האמונה.
שבת החודש כנגד החכמה, שבחישובי החדשים והתקופות מתגלה חכמת ישראל לעיני העמים. ומזכירה לנו להשתמש בשכלנו כדי לקדש את החודש, כדי לעבוד את השם ולתקן העולם בשכל טוב.